זה אולי יפתיע אתכם, אבל לעיר האיטלקית קשר עמוק עם היהדות. עמוק כמעט כמו הקשר שהיא מנהלת עם הים שמקיף אותה
אל על
♦ ונציה היא בירת מחוז ונטו ובירת נפת ונציה בצפון מזרח איטליה. היא שוכנת בלגונה שלשפך נהר פו לחוף הים האדריאטי.
♦ בעבר היתה ידועה כמעצמה ימית והיתה למרכז סחר חשוב בין מזרח ומערב (במיוחד סחר התבלינים), ומכאן גם כינוייה “עיר המים”, “עיר הגשרים” ו”מלכת הים האדריאטי”.
♦ המרכז ההיסטורי של ונציה בנוי ממבנים על יסודות מכלונסאות עץ שנבנו על 118 איים, המקושרים ביניהם בכ-400 גשרים. בין האיים עוברות כ-170 תעלות מים, שהשיט בהן הוא אופן התחבורה העיקרי.
♦ ונציה היא אחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר בעולם. כ-13 מיליון תיירים פוקדים את העיר בכל שנה.
♦ בונציה רבתי מתגוררים כ-270 אלף תושבים, מרביתם הם תושבי העיר מסטרה. במרכז ההיסטורי של המטרופולין מתגוררים כ-60 אלף תושבים.
♦ ב-1987 הכריז אונסק”ו על ונציה ועל הלגונה שבה היא נמצאת כאתר מורשת עולמית.
ונציה, איטליה. הגונדלות הפכו לאטרקציה תיירותית, בעיקר
♦ יסודות הבניינים של ונציה עמדו בתנאים הקשים של הים האדריאטי במשך מאות שנים, אולם בהדרגה החלה העיר לשקוע: משקלם העצמי של הבתים גרם לקורות העץ שמתחתם להינעץ עמוק יותר בקרקע הלגונה, וב-300 השנים האחרונות העיר שוקעת לאטה, בקצב של כמה ס”מ לכל 100 שנה.
♦ האזורים הנמוכים בעיר (במיוחד אזור כיכר סן מרקו) עלולים להיות מוצפים 100 פעמים בשנה. כתוצאה מההצפות התכופות זנחו תושבים רבים את קומת הקרקע בביתם והם גרים בקומות העליונות. כדי למנוע את הבעיה הכריזה ממשלת איטליה עוד במאי 2003 על “פרויקט משה”, שעלותו כשלושה מיליארד יורו ובמסגרתו יניחו על קרקעית הלגונה מחסומים מתנפחים מיוחדים בפתחי התעלות, כך שבעת הצפת העיר הם יתנפחו ויחסמו את המים. הפרויקט צפוי להסתיים בקרוב.
♦ המכוניות המגיעות לעיר מורשות לחנות רק בחניוני ענק בכניסה לעיר, חלקם בקומות תת קרקעיות מתחת לפני הים. מאחר שונציה מהווה ארכיפלג, רוב התחבורה הפנימית בעיר מתבצעת באמצעות סירות. באופן מסורתי השיט בעיר נעשה בגונדולות – סירות ונציאניות מיוחדות, בעלות קרקעית שטוחה ומבנה צר ומאורך שנועד לאפשר שיט בתעלות הצרות של העיר. כיום הגונדולות משמשות בעיקר כאטרקציה תיירותית והן אחד מסמלי העיר.
♦ ונציה מוזכרת בפירוש רש”י לספר ישעיהו (פרק מ”ב פסוק י’), ובו נותן רש”י את ונציה כדוגמה לעיר שבה נוסעים בסירה מבית לבית. מאז ימי הביניים התגוררו יהודים בונציה ברובע מיוחד בפאתי העיר, שכונה “גטו” משום שהיה בו בית יציקה (באיטלקית: ג’טו). כינוי זה השתרש בשפה ומאז הפך השם גטו למונח רווח לכל רובעי היהודים באירופה ובעקבות כך לכינוי לרובעי מיעוטים בכלל. הקהילה היהודית בונציה מונה כיום כ-540 חברים, רובם גרים ברחבי העיר ולא בגטו. בגטו הוונציאני חמישה בתי כנסת ששניים מהם פעילים עד היום: בית הכנסת הלבנטיני, הפתוח בחורף בשל ההסקה המותקנת בו ובית הכנסת הספרדי, המרווח יותר, הפתוח בקיץ.
