“שמי דנה, אני טייסת באל על – וגם את יכולה”

“לפני 15 שנה יצאתי למסע לעבר הלא נודע עם מטרה אחת לנגד עיני – להפוך לטייסת. אני הגשמתי את החלום, נשים אחרות פשוט לא מודעות לכך שהדלת פתוחה גם בפניהן”. טייסת אל על, דנה גרינברג, על שבירת מוסכמות, העצמה נשית והשילוב בין קריירה כטייסת לחיי משפחה

דנה גרינברג, אל על

–

ראיתי מטרה עצומה מול העיניים, חלום גדול – שלא ידעתי שאישה בישראל יכולה להגשים. לא היה איכפת לי להיכשל, כל עוד ידעתי שניסיתי. שהתמדתי ושנתתי את כל כולי. והנה אני כאן, טייסת באל על.

שמי דנה גרינברג, בת 37 מתל אביב. את המסע שלי בעולם הטיס התחלתי כילדה בת 22. ב-15 השנים שחלפו מאז הספקתי בין היתר לעבוד בארבע חברות תעופה, להיות קברניטה על מטוס איירבוס 320, לעשות שני תארים: הראשון בתעופה, עם התמחות בבטיחות טיסה והשני בניהול תעופתי, להגשים חלום עם החזרה הביתה לאל על ואפילו להטיס את ראש הממשלה. מופתעות? פעם גם אני לא ידעתי שזה אפשרי.

“אישה טייסת? רק בישראל עושים מזה סיפור גדול”. דנה גרינברג

אתחיל בווידוי. כילדה לא הטסתי טיסנים ולא הפרחתי עפיפונים. הקשר שלי עם עולם התעופה החל ממש במקרה, עם קבלת המנילה הצבאית, כשאחד התפקידים שהוצעו לי היה להיות מדריכת סימולטור של פרחי טיס בחיל האוויר. התיאבון שלי התעורר ובתיכון בחרתי במגמת פיזיקה כדי להגביר את הסיכוי לקבל את התפקיד הזה. היה ברור לי שאין נשים טייסות בחיל האוויר, וגם אם היו בנות בקורס טיס, אף אחד לא ידע על כך. חשבתי לעצמי – אם כך, אז למה שלא אגיע הכי קרוב שאפשר?

את התפקיד לא קיבלתי בסופו של דבר ובאותה נקודה סיימתי את הרומן הלא ממומש שלי עם עולם התעופה. כך לפחות חשבתי אז. עם תום השירות הצבאי, במהלך חיפוש אחר עבודה שתאפשר לי לחסוך מספיק כסף עבור “הטיול הגדול”, אמא הציעה שאעבוד כדיילת ושעל הדרך אוכל גם לראות עולם. הנהנתי בראש, הגשתי מועמדות לתפקיד – והתקבלתי. שם נדבק בי חיידק התעופה. שם הכל התחיל.

–

אחת הדרישות הבסיסיות מדייל/ת היא לעשות המראה ונחיתה אחת בתא הטייס בכל מטוס שבו את/ה משרת/ת. אני הוקסמתי מהרגע הראשון. ה”קוקפיט” נראה לי כמקום מדהים, מאתגר וקסום. חשבתי בתוך תוכי “כמה חבל שאני לא בוגרת של חיל האוויר”. מאז, בכל הזדמנות שהייתה לי, ניסיתי להיות בתא הטייסים כמה שיותר – וללמוד כמה שיותר. שאלתי שאלות וניסיתי להבין את העולם שלהם.

באחד המקרים שבהם נכנסתי לקוקפיט, השווצתי בידע הטכני שרכשתי מביקוריי הרבים בו. רציתי להראות לטייסים מה אני יודעת. לאחר כמה דקות, הקברניט הסתכל אליי ואמר: “דנה, זה נראה כמו משהו שמאוד מעניין אותך. למה שלא תעברי לצד הזה של המטוס?”. גיחכתי: “כי בכל יום דיילת הופכת להיות טייסת”, וידעתי שאין לי סיכוי כיוון שלא שירתתי בחיל האוויר.

“אם את רוצה, אקח אותך לטיסת ניסיון על מטוס קל”, השיב הטייס. “זה אפשרי?”, תהיתי. חשוב לציין שהייתי רגע לפני היציאה לטיול הגדול במזרח. “אתה מבטיח לזכור לי את הטיסה הזו”, פניתי לטייס, שהשיב בחיוב. באותו רגע הבטחתי לעצמי שאם במהלך הטיול ארגיש את אותו הדבר, ארדוף אחר החלום. את ההארה קיבלתי באמצע טרק בקטמנדו שבנפאל. אמרתי לעצמי: “זה מה שאני רוצה לעשות”.

“אמרתי להורים – אני הולכת להיות טייסת”

כשחזרתי ארצה עשיתי את טיסת ההיכרות על מטוס ססנה 152 ומיד כשנחתתי התקשרתי להורים ואמרתי להם: “אני הולכת להיות טייסת”. שבועיים לאחר מכן כבר הייתי בדרכי לארה”ב, שם התחלתי את לימודי הטיס שלי.

מקבלת רישיון טיס פרטי התקדמתי והשגתי את כל הרישיונות – על מטוס מסחרי ודו מנועי, ואחרי שסיימתי הפכתי להיות מדריכה ובוחנת. בגיל 25, אחרי שצברתי מספיק שעות טיסה, נכנסתי לחברת התעופה הראשונה שלי והתקדמתי עם הזמן לחברות אחרות. לפני כשלוש שנים חזרתי לישראל והתחלתי לעבוד באל על, שסיפקה לי מגוון מאוד רחב של ניסיון מקצועי – הן מבחינת המטוסים שזכיתי להטיס והן מבחינת היעדים שאליהם המראתי. אל על הגשימה לי חלום ואיפשרה לי לעשות את מה שאני אוהבת – בבית שלי.

מי אמר שאי אפשר להיות גם טייסת וגם אמא?

כאישה, משפט אחד ליווה אותי ועמד לנגד עיני לכל אורך הדרך: “עשו את זה לפני, יעשו את זה אחריי. למה לא אני?”. אישית, אני לא מרגישה פורצת דרך או נושאת דגל, אבל להיות טייסת, ועוד בישראל, זה עדיין משהו מיוחד ודי נדיר מהסיבה הפשוטה – אין מספיק נשים שמודעות לאפשרות הזו. “מה, את מטיסה מטוסים גדולים באל על?”, שאלו אותי בהפתעה לא פעם ולא פעמיים. סביר להניח שלא היו שואלים גבר שאלה דומה. יש נשים טייסות בחברות תעופה בכל העולם ועושה רושם שרק בישראל עושים מזה עניין גדול. אני שמחה מכך שאני מפתיעה נשים רבות וגורמת להן להבין שהדלת הזו פתוחה עבורן.

אקדמיית הטיס של אל על היא הזדמנות פז עבור נשים שחולמות להיות טייסות, ואני אומרת – לכו על זה! אין שום סיבה שאישה לא תוכל להיות טייסת בחברת תעופה אזרחית, שלא לדבר על הפוטנציאל הכלכלי. כשתהי טייסת, תיהני גם מביטחון תעסוקתי וגם מביטחון כלכלי.

Aviator College. המוסד בפלורידה שבו יתקיימו הלימודים התיאורטיים והמעשיים

אתן בטח תוהות האם אפשר לשלב בין אימהות וחיי משפחה לבין קריירה כטייסת. אציין כי טייסות באל על מצליחות לעשות את זה ולאור הזמן הפנוי הרב שיש לי במסגרת עבודתי – זה נראה לי בהחלט אפשרי. כטייסת אני נהנית מימים פנויים רבים ומדובר בפריוויליגיה שאין להרבה נשים שמחזיקות בקריירה תובענית. יש הקרבה, לא תמיד הכל עובר חלק, אבל זה שווה.

הדרך להצלחה פתוחה בפני כל אחת. מי יכולה לעשות את זה? מי שיש לה המון כוח רצון והתמדה. שיודעת להתרחק קצת מהמשפחה והחברים. זו הקרבה, אבל היא משתלמת – בעיקר במציאות של ימינו.

בגיל 22 יצאתי אל הלא נודע כשמסביב כולם אמרו לי “מי ייקח אותך?”, “את לא מהברנז’ה”,  אבל תמיד ידעתי לסנן את קולות הרקע ולדעת להקשיב לקול הפנימי שלי כי ראיתי מטרה מול העיניים. אקדמיית הטיס של אל על מעניקה הזדמנות אדירה לאנשים ולנשים בפרט – כאלה שלא היו לי בתחילת דרכי בענף. רוב הנשים פשוט לא יודעות שהן יכולות. אז זהו שכן!