קיוטו: העיר הטובה בעולם?

מיכל חדד, קיוטו

מגזין הנסיעות הניו יורקי Travel + Leisure בחר פעמיים בקיוטו (Kyoto) כעיר שהכי טוב לבקר בה בעולם. קיוטו אינה עיר יפה במובן הקלאסי, כמו פריז או רומא, ואת היופי שבה – ויש הרבה ממנו – מגלים בין הרחובות ויש לחקור מעט כדי למצוא אותו. חלק מהמקומות היפים הם אתרי חובה שתמצאו בכל מדריך טיולים, כמו מקדש פביליון הזהב (Kinkaku-ji), מקדש קיומיזו (Kiyumisu Dera), מקדש הֶייאן (Heian) והגן היפה שלו, מקדש פביליון הכסף (Ginkaku-ji), טירת ניג’ו (Nijo) וגן האבנים במקדש ריואנג’י (Ryoan-ji). ואולם, גם אחרי שנים שבהן אני מתגוררת בעיר הזאת ומכירה אותה היטב, אני ממשיכה לגלות בה מקומות קסומים.

מקדשים וגני זן

גני הזן, שהתפתחו ביפן וייחודיים לה, הפכו פופולריים בקרב פלג הזן בודהיזם שתפס תאוצה במדינה מהמאה ה-13 ואילך. גני זן נקראים לפעמים “גני אבנים”, אך שמם היפני והמדויק יותר הוא “קרֵסנסוי” (Karesansui), שפירושו “גן נוף יבש”. מה שמייחד גנים אלה הוא שאין בהם אלמנט של מים, הנמצא בכל סוגי הגנים האחרים, אלא משתמשים בהם בחצץ לבן כדי לסמן מים.

גני הזן הם בדרך כלל קטנים ומוקפים בקיר, וייעודם הוא פרקטי – כלי בעת תרגול מדיטציה. כדי לחמוק מהרעש ומההמולה שמביאים איתם המבקרים הרבים בגנים, מומלץ לבקר בשני מתחמי מקדשים שאליהם מגיעים פחות מבקרים וכך ליהנות (בדרך כלל) מהשקט ומהשלווה שמשרים הגנים היפהפיים שלהם: דאיטוקוג’י (Daitoku-ji) ומיושינג’י (Myoshin-ji).

יער במבוק וקופי מקוק

מראה עצי הבמבוק הצרים והירוקים, המתנשאים לגובה רב לאורך שביל צר, הוא ללא ספק אחד המראות היפים של קיוטו. יער הבמבוק המפורסם נמצא במערב העיר, באזור הקרוי “אראשיאמה” (Arashiyama). באזור זה עשרות מקדשים קטנים וחבויים היטב, לצד אינספור חנויות מזכרות, מסעדות וחנויות לדברי מתיקה. אראשיאמה נמצא כחצי שעה נסיעה ממרכז קיוטו, ואפשר להגיע אליו ברכבת או באוטובוס. בהחלט אפשר לבלות באזור זה יום שלם. בפארק הקופים (Iwatayama Monkey Park) שעל הר אראשיאמה אפשר לחזות בקופי המקוק היפניים כשהם חופשיים, ועל הדרך גם להביט מלמעלה על כל העיר.

יער עצי במבוק, קיוטו

פריחת דובדבן ושלכת אדומה

פריחת הדובדבן באביב מושכת מיליוני יפנים ותיירים מכל רחבי העולם. הפריחה קצרה מאוד ותקופתה משתנה, אך בדרך כלל מדובר בשבוע הראשון של אפריל. בפריחה אפשר לחזות בכל רחבי העיר, במיוחד לאורך נהר הקמוגאווה (Kamogawa), שם גדלים סוגים שונים של עצי דובדבן.

עונת השלכת, שבקיוטו מגיעה לשיאה באמצע נובמבר, היא עוד תקופה נפלאה לבקר בעיר וליהנות מהמראה המרהיב של השלכת האדומה. מקדש קודאיג’י (Kodai-ji) מארח באביב ובסתיו תערוכות אמנות מודרנית המוצגות בגן האבנים שלו ובשעות החשכה זוכות לתאורה ייחודית, ויער הבמבוק הקטן שבו מקסים גם הוא לאור התאורה המיוחדת.

גיישות במשרה מלאה

בקיוטו, העיר היחידה שבה קיימת עדיין פעילות ענפה של גיישות במשרה מלאה, יש כ-200 גיישות. אזור הגיישות המפורסם ביותר הוא גיון (Gion) – אחד האזורים הציוריים והיפים ביותר של העיר. האזור בהחלט שווה ביקור, אף שבשנים האחרונות הוא הומה אדם בכל שעות היממה.

מעטים יודעים שלמעשה יש בקיוטו חמישה אזורי גיישות, שבכל אחד מהם פועל בית ספר לאמנויות שבו לומדות הגיישות מגוון מיומנויות כמו שירה, נגינה על כלים כגון שמיסן (Shamisen) וקוטו (Koto), ריקוד, טקס התה ועוד, ושלכל אזור יש אופי אמנותי משלו (ריקודים ושירים הייחודיים לאזור). אחד מאזורי הגיישות האהובים עליי הוא קמישיצ’יקן (Kamishichiken), שאמנם מרוחק ממרכז העיר אך יפה ומיוחד. מדובר ברחוב אחד ובו כמה בתי מגורים שכונתיים לצד בתי תה יפניים מסורתיים. אם מזדמן לכם להגיע לקיוטו באפריל, אל תחמיצו את מופע הריקודים של אזור גיון, המתקיים מדי ערב במהלך החודש.

פריחת עצי הדובדבן, תעלת אוקזאקי בקיוטו

אוכלים, שותים, קונים

כמרכז ההתפתחות של התרבות היפנית, קיוטו היא גם מוקד התפתחותו של האוכל היפני. מאחר שבעיר ישבו בני האצולה והסמוראים העשירים, נוצר ביקוש למאכלים ברמה גבוהה ולצורת הגשה הייחודית למעמד הגבוה. קאיסקי (Kaiseki) – הארוחה היפנית האולטימטיבית – התפתחה והשתרשה כאן. ואולם, גם אם אינכם יכולים להרשות לעצמכם ארוחת קאיסקי (מחירה הוא 150 דולר לפחות לאדם), יש אפשרויות אחרות רבות להתנסות במטעמים היפניים.

אם חשקה נפשכם לטעום אוכל שאינו יפני טיפוסי (ועל הדרך לגלות אזור לא מתויר של העיר), לכו ל”עיירת הראמן” באזור איצ’יג’וג’י (Ichijoji) שבצפון-מזרח העיר. האזור קרוב לאוניברסיטת קיוטו וחיים בו סטודנטים רבים – לכן נפתחו שם עשרות מסעדות ראמן (מרק נודלס עם בשר, מאכל סיני במקור). במסעדות הקטנות תמצאו את צעירי העיר ואוכל זול ומשובח.

חיי הלילה בקיוטו סובבים סביב רחוב עיקרי אחד במרכז העיר, הנקרא “קיאמאצ’י” (Kiyamachi). ברחוב זה תמצאו עשרות ברים קטנטנים – לא רק על הרחוב עצמו, אלא גם בקומה השנייה, השלישית והרביעית של בניינים ישנים לאורך הרחוב. מלבד ברים, אפשר למצוא בו מספר רב של מסעדות-ברים הנקראות “איזקאיה” (Izakaya). לאיזקאיה נוהגים המקומיים להגיע כדי לאכול ובעיקר כדי לשתות (ולעשן) באווירה רעשנית ותוססת.

ואי אפשר בלי קצת שופינג – אין לתאר את כמויות המזכרות, הקישוטים ושאר הדשל”צים (דברים שלא צריך) שאפשר לרכוש ביפן בכלל ובקיוטו בפרט. ב-15 (במקדש צ’יאונג’י, Chion-ji) ב-21 (במקדש טוג’י, Toji) וב-25 (במקדש קיטנוטנמאנגו) בכל חודש מתקיימים שווקים שמוכרים בהם הכול מהכול – קימונו ישנים, כלים עתיקים, ציורים מסורתיים, עבודות יד ועוד ועוד. בשווקים אלו תפגשו במוכרים צבעוניים, מצחיקים וקולניים, ומרבית המחירים זולים.

מקדש ביודואין בקיוטו

מצ’יאה, קפסולה או מלון פאר

קיוטו היא מוקד למבקרים יפנים רבים ובשנים האחרונות גם למבקרים מחו”ל ולכן את הלינה בעיר כדאי להזמין זמן רב מראש. אחד מסוגי הלינות המומלצים ביותר הוא לינה בבתים יפנים משופצים הקרויים “מצ’יאה” (Machiya). בתים אלה ממוקמים בסמטאות קטנטנות בשכונות מגורים, והלינה בהם היא הזדמנות מצוינת ללמוד על חיי המקומיים. הבתים לרוב קטנים, מעוצבים בסגנון יפני מסורתי ומחיריהם בדרך כלל שפויים.

אופציה מומלצת אחרת היא לנסות לינה במלון קפוסולות. בקיוטו אפשר למצוא מלון קפסולות מודרני ומעוצב ממש במרכז העיר. שמו “תשע שעות” (Nine Hours) והוא אחד ממלונות הקפסולות הטובים ביפן. מנגד, אם ברצונכם להתפנק במלון מיוחד המאגד את כל רזי העיצוב, האמנות והאומנות היפניים – לכו על הריץ קרלטון. המלון עבד עם אמנים מקומיים כדי לשלבו בעיר בצורה מיטבית. גם אם אין לכם מאות דולרים הנדרשים ללילה אחד במלון, מומלץ לבקר בו בכל זאת, להסתובב בלובי, לשבת בבית הקפה וליהנות מהעיצוב הנפלא.

♦ הדפיסו את המידע או שמרו אותו במחשב או בטלפון החכם – ותהיו מעודכנים בכל עת ובכל מקום בעולם