טיול במרסיי: מקום המפגש של העולם

אל על

העובדות אף פעם לא מספרות את הסיפור השלם. העובדות מספרות שמרסיי היא העיר העתיקה ביותר בצרפת. היא גם העיר השנייה בגודלה במדינה והעיר בעלת המגוון האתני הגדול ביותר. חיים בה 1.5 מיליון תושבים. אלכסנדר דיומא, מחבר "שלושת המוסקטרים" ו"הרוזן ממונטה כריסטו", כינה אותה בחיבה "מקום המפגש של העולם". אלה העובדות. הדימוי של מרסיי עדיין בעייתי. היא מתקשה לרדת מן הכותרות במדורי הפשע.

"מרסיי היא הפנינה הים תיכונית היפה ביותר", טוענת קורין סמרצ'יאן, מדריכת תיירים ילידת העיר ממוצא ארמני, בעת טיפוס במדרגות הרובע העתיק. "אנחנו יודעים שאין לנו את המוניטין הטוב ביותר, אבל זה משתנה ומשתפר. ב-2013, כשהעיר כיהנה כבירת התרבות של אירופה, עשינו קפיצת דרך גדולה קדימה". סמרצ'יאן מסבירה שהפיניקים הקימו את מרסיי לפני יותר מ-2,500 שנה ונהנו מהנמל הטבעי המצוין שלה. הביקור בעיר מתחיל בנמל וממשיך ממנו לאתרים אחרים, אבל במרסיי תמיד חוזרים אל הנמל. כאן אוכלים, שותים, קונים או יוצאים לשיט. עיר נמל אמיתית.

הנמל העתיק
על רציפי הנמל העתיק מתקיים בכל בוקר שוק דגים מסורתי. הסחורה נמכרת היישר מן הסירות, אין דגים טריים יותר. לצד הנמל פועלות כמה ממסעדות הדגים הטובות ביותר בעיר. ברבעים האחרים היא כבר לא נראית כך, אבל בנמל יש עדיין את התחושה הנפלאה של נמל דיג קטן, מסורתי, עם גברים ונשים שנראים כדייגים ומתפרנסים מהים. בבתי הקפה הצמודים לנמל שותים כבר בשעת בוקר מוקדמת אספרסו ולצדו כוסיות קטנות של פסטיס, משקה אניס דומה לערק, אחד מהתענוגות הגדולים של מרסיי.

הנמל של מרסיי, שבו לארוחה מרגיעה מול הנוף

מוזיאון הים התיכון
ליד הנמל הוקם לפני שנתיים המוזיאון החדש (MuCEM – Museum of European and Mediterranean Civilisations) שמוקדש לים תיכוניות. המוזיאון הענק צמוד למצודת סן ז'אן ההיסטורית. התערוכות מציגות את התרבות הים תיכונית, שישראל היא חלק בלתי נפרד ממנה, בעבר ובהווה.
לאתר המוזיאון

רובע פאנייה
הפאנייה (Panier) הוא רובע ימי ביניימי שסמטאות צרות, ובהן מדרגות אבן רבות, מטפסות בו. במלחמת העולם השנייה הבינו הנאצים שיהודים וקומוניסטים רבים מסתתרים בסבך הסמטאות והרסו את הרובע, ששוקם בחלקו לאחר מכן. במרכז הפאנייה ניצב ה-Charite – בית מחסה של מנזר מהמאה ה-17 עם חצר פנימית יפה, אכסדראות עמודים ועשרות אולמות בארוקיים.

הבזיליקה השומרת
בזיליקת נוטרה דאם דה לה גארד נחשבת כסמל העיר וכאתר עלייה לרגל. "גבירתנו השומרת", מגינת התושבים, ניצבת על גבעה גבוהה, רואים אותה מכל מקום בעיר והנוף הנשקף ממנה נפלא. הבזיליקה, שצופה על הצד הדרומי של הנמל העתיק, הוקמה במאה ה-19 וכדאי להעפיל אליה לקראת השקיעה.

המארסייז
"קומו ילדי המולדת/הגיע יום התהילה
נגדנו ניצבת העריצות/דגל מוכתם בדם הונף"
אלה שורות הפתיחה של ההמנון הצרפתי – המארסייז. ההמנון נושא את שם העיר, כיוון שהראשונים ששרו אותו היו חיילי הגדוד של מרסיי. מוזיאון מעניין וחדשני, שפועל בסמטה צרה ליד רחוב קאנבייה, מציג את סיפור אימוצו של השיר בימי המהפכה הצרפתית כהמנון הלאומי של צרפת.

סבון הוא אחד מסמליה של מרסיי

השיכון של קורבוזייה
ה"סיטה רדיוז" (Cite radieuse – העיר הקורנת) הוא הבניין המפורסם ביותר של האדריכל לה קורבוזייה. הסיטה רדיוז הוא אבן דרך חשובה ומרכזית באדריכלות המודרנית. לה קורבוזייה בנה אותו בסוף שנות ה-40 כדוגמה הראשונה והמפורסמת ביותר של "יחידת המגורים", עיצוב מודרניסטי חדשני בתקופתו. הוא עשוי כולו בטון חשוף, בתריסר הקומות יש 337 דירות, כולן בעלות שני מפלסים. אחת הקומות מוקדשת למסחר ופועלים בה חנות ספרים, מכון כושר, מרפאה וגן ילדים. המסעדה נושאת את השם היפה "כרס האדריכל".

הסבון בכה מאוד
סבון מרסיי הוא המוצר המסורתי בעיר. מסוג הדברים שכל מבקר קונה ואחר כך תוהה מדוע. הסבונים של מרסיי מריחים טוב, הם עשויים שמן זית, אינם שוקלים הרבה ונמכרים במין קוביות ירוקות, נעימות למגע ונוסטלגיות. לפני 90 שנה פעלו בעיר 132 יצרני סבון. כיום יש רק חמישה כאלה.

מרק דגים
בויאבז הוא מרק הדגים הנודע של מרסיי. בתפריט של מסעדת לה מיראמר בנמל העתיק כתוב "מרק הדגים האמיתי של מרסיי". המנות ענקיות, השף והבעלים כריסיטאן בופה אוהב לשוחח עם הסועדים ומיקום המסעדה נפלא – מול הנמל ולצד הסאמאריטן המסעדה שמופיעה בסצנת הפתיחה של הסרט ה"קשר הצרפתי".

האיים הפריוליים
ההפלגה מן הנמל העתיק לאיים הפריוליים (Iles de Frioul) היא חוויה נפלאה. השיט נמשך כחצי שעה בכל כיוון. האיים בכניסה למפרץ שימשו בעבר כבית כלא. המפורסם ביניהם הוא האי איף (If), שהתפרסם בזכות ספרו של דיומא "הרוזן ממונטה כריסטו".

♦ הדפיסו את המידע או שמרו אותו במחשב או בטלפון החכם – ותהיו מעודכנים בכל עת ובכל מקום בעולם