דרמה בשמיים: כשמטוס אל על נחטף לאלג’יריה

הירי בתא הטייס, ההודעה המצמררת בכריזה, החרם העולמי שהוטל על אלג’יריה והמשא ומתן שהוביל לשחרור החטופים – לצד מחבלים. הדרמה שסבבה את מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני

מוטי פנסו

–

ולי 1968, הלילה שבין ה-22-23 בחודש: מטוס נוסעים של אל על בטיסה 426 מרומא לנמל התעופה לוד, נחטף על ידי מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין, כשעל סיפונו 38 נוסעים ו-10 אנשי צוות, המטוס הונחת באלג’יריה. חטופי המטוס שוחררו לאחר משא ומתן בין ממשלות ישראל לאלג’יריה ולאחר שישראל שחררה 24 מחבלים “ללא דם על הידיים”. היה זה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין נוסד על ידי ד”ר ג’ורג’ חבש וד”ר ודיע חדאד ב-11 בדצמבר 1967. מטרתו המוצהרת של הארגון הייתה “שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין, והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית”. לשם כך אימן הארגון מספר אלפי לוחמים במימון סוריה, ברית המועצות וגורמים אנטי ישראליים אחרים. חבש וחדאד, יושבי ראש הארגון, החליטו בשנת 1968 להעצים את פעילותם באמצעות פעולת טרור ראוותנית – “לדחוף את הבעיה הפלסטינית לגרונו של העולם”, על פי הגדרתם.

צוות המטוס החטוף לאלג’יריה; שורה ראשונה, מימין לשמאל; אבנר סלפק – חניך טייס, מעוז פורז – קצין ראשון, עודד אברבנאל –קברניט, יונה ליכטמן – מהנדס טייס. שורה שנייה, מימין לשמאל; עדנה ברבך – דיילת, יהודית אבנד – דיילת, ז’ק מירב – דייל, רן שליגרסקי – דייל. שורה שלישית, מימין לשמאל; יעקב וייס – דייל, נירה אבניאלי – דיילת

הדרמה בתא הטייס

מטוס אל על מדגם בואינג 707 אשר הגיע מנמל התעופה הית’רו בלונדון, נחת בנמל התעופה לאונרדו דה וינצי-פיומיצ’ינו הסמוך לרומא, ולאחר מכן המריא בשעה 23:07, כמתוכנן, אל נמל התעופה לוד.

כעשרים דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס הגיע לגובה של 33,000 רגל, פרץ לתא הטייסים אחד משלושת המחבלים. הטייסים חשבו כי מדובר בנוסע שיכור וביקשו מהדיילת להוציאו מהתא. בעת הניסיון להוציאו, התנגד המחבל ושלף אקדח. הקצין הראשון, מעוז פורז, אשר ישב בכיסא המשקיף בתא הטייס, הכה על ידו של המחבל במטרה להפיל את האקדח. בתגובה הכה המחבל את פורז בראשו בקת האקדח ופצע אותו. לאחר מכן ירה לכוון ראשו אך החטיא ופגע במנורה שבתא הטייס. המחבל ניסה לירות בפורז בשנית, אך נתקל במעצור האקדח. בשלב זה ניסה המחבל לשלוף את ניצרת רימון היד אשר החזיק בידו השנייה. קברניט המטוס, עודד אברבנאל, ביקש להרגיע את המחבל ואמר לו כי ינחית את המטוס בכל מקום שיתבקש.

בתוך כך פנה הקצין הראשון למהנדס הטיסה וביקש ממנו להמריא עם המטוס לגובה רב, כשהמטרה הייתה לגרום לערפול הכרת הנוסעים, עקב חוסר חמצן,  ולאפשר לטייסים להשתמש במסיכות החמצן כדי להשתלט על האירוע. אך המחבל מנע זאת, תוך איום והצמדת קנה האקדח לעורפו של הקצין הראשון מעוז פורז.

צוות המטוס לאחר השחרור בתל אביב, מימין לשמאל; ניסים שריג – מנהל תחנת לוד, יעקב פיטלר – חטוף, דני קסטן – בכיר באל על (הגיע לקבל את החטופים וצוות המטוס), אלקנה שמן – אל על, עודד אברבנל – קברניט, יעקב וייס – דייל, ז’ק מירב – פרסר

מחבל אחר נכנס לתא הטייס והודיע במכשיר הקשר לבקר הטיסה: “זהו אינו מטוס אל-על. זהו אל-אסיפה 707, קיבלנו הוראה לטוס לאלג’יריה”. המטוס נחת באלג’יריה בשעה 00:35 ולאחר הנחיתה באלג’יריה שוחררו כל הנוסעים אשר אינם ישראלים. ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו הנשים, הילדים הישראלים, וצוות הדיילות.

לאחר שחרורם של הזרים, הנשים והילדים, הוחזקו שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים במעצר בבסיס של משטרת הביטחון האלג’ירית, סמוך לשדה התעופה. במסיבת עיתונאים אשר קיימו החוטפים, בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג’יריים, דרשו החוטפים כי ישראל תשחרר אסירים פלסטינים אשר היו כלואים בישראל.

תחילה סירבה ישראל להיענות לדרישות החוטפים ודרשה מאלג’יריה, לשחרר ללא דיחוי את המטוס ואת החטופים. אולם בהמשך נאלצה לנהל משא ומתן עם החוטפים ועם שלטונות אלג’יריה, בתיווכה של ממשלת איטליה. מדינות העולם הפעילו לחץ לשחרור החטופים, וב-13 באוגוסט 1968 הטיל איגוד הטייסים הבינלאומי חרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג’יריה, בשל סיועה לחוטפי המטוס.

במהלך המשא ומתן תירגל צה”ל מבצע מוסק לשחרור החטופים, אך משה דיין לא אישר את ביצוע המבצע.

לבסוף הודיעה אלג’יריה כי תסכים לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תשחרר מספר מחבלים. ישראל נענתה לבקשה ושחררה באמצעות הצלב האדום 24 מחבלים “שידיהם אינן מגואלות בדם”, כפי שהוגדר אז בממשלה.

דיילות המטוס עם הגיען לישראל. מימין לשמאל; עדנה ברבך – דיילת, נירה אבניאלי – דיילת, שרה שמן – חטופה ורעייתו של אלקנה שמן עובד החברה, יהודית (ג’ודי) אבנט – מנהלת הטיסה

צוות טכני של AF נשלח לאלג’יר להכין את המטוס לטיסה, לאחר ששהה על הקרקע 39 ימים. צוות מטוס AF הטיס את המטוס והחטופים המשוחררים לרומא. טיסת אל על, אשר הייתה בדרכה מניו יורק ללוד, נחתה ברומא ואספה את הצוות והגברים המשוחררים. צוות הטיסה; צבי טוהר-קברניט, ליבי דולר-קצין ראשון, ושמעון בלנק-מהנדס טייס הגיעו לרומא והטיסו את המטוס החטוף 4X-ATA לישראל. בארץ עבר המטוס בדיקות יסודיות וטיפולים טכניים, כעבור מספר ימים הוחזר למערך הטיסות של החברה.

החטיפה והשלכותיה

מטרות החטיפה הושגו על ידי המחבלים במלואן: מטוס ישראלי נחטף בהצלחה למדינת ערב ללא נפגעים בקרב המחבלים. החטיפה נסקרה באינטנסיביות באמצעי התקשורת בעולם ואיתה הבעיה הפלסטינית. ישראל ניהלה משא ומתן עם ארגון טרור והסכימה לדרישתם לשיחרור מחבלים.

לאחר חטיפת המטוס, אשר הייתה מוצלחת מבחינת המחבלים, יזמו ארגוני הטרור שורה של פעולות טרור נוספות, חלקן הגדול כנגד התעבורה האווירית לישראל וממנה.

פעולות אלה הביאו את ממשלת ישראל להגיב באמצעים שונים, בהם פיצוץ מטוסי נוסעים בשדה התעופה של ביירות במבצע תשורה (זאת משום שהמחבלים שחטפו את מטוס אל על יצאו מלבנון בידיעת ממשלתה).

לאחר החטיפה וסדרת אירועי הטרור כנגד מטוסי אל על, נקטה מדינת ישראל באמצעי בידוק ביטחוני ואמצעים נוספים, מהקפדניים בעולם התעופה האזרחית. בין היתר הוקמה “יחידת האבטחה של התעופה האזרחית” אשר הופעלה על ידי שרות הביטחון הכללי, במקביל החלו להתגבש כללים לניהול משא ומתן עם מחבלים, זאת לצד היערכות למתארי חילוץ והשתלטות על אירועי טרור על ידי יחידות מיוחדות.